תחושת כאב מקומי לאחר ניתוח היא תחושה טבעית, והכאב הוא לרוב צפוי ומהווה חלק מתהליך ההחלמה. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם הכאב עשוי להוות סימן אזהרה, ולהצביע לא רק על אי נוחות, אלא על סיבוך רפואי ואף על רשלנות רפואית. כדי להבין מתי הכאב הוא טבעי ומתי הוא מצביע על הסתבכות בשל כשל בטיפול, יש לבחון את ההתנהלות הרפואית בשלבים השונים של ההליך: האבחון, ההכנה לניתוח, ביצוע הניתוח והמעקב שאחריו.
ההבדל בין סיבוך לרשלנות רפואית
לא כל סיבוך רפואי נחשב לרשלנות, בוודאי לא בניתוח המתבצע בפרוצדורה פולשנית ומורכבת המתבצעת לעתים קרובות בהרדמה, ותחת סיכונים מוכרים. במקרים רבים לאחר הניתוח צפויות תופעות לוואי דוגמת כאב, חולשה, נפיחות ושטפי דם, ובמקרים חריגים יותר אף סיבוכים של ממש.
רשלנות רפואית בניתוח היא עילת תביעה לפיצויי נזיקין, המתבססת על נזק מהותי אשר נגרם לחולה בשל טיפול רפואי לקוי הניתן לו, לפני הניתוח, במהלכו או לאחריו.
מקרי תביעה לדוגמא:
- פגיעה עצבית ואובדן שמיעה של חולה. ההמלצה על ביצוע הניתוח ניתנה למרות סיכונים מהותיים, ללא הצגתם לחולה, והניתוח בוצע ללא קבלת הסכמה מדעת של החולה.
- התפתחות של זיהום אצל חולה לאחר הניתוח עקב שימוש בציוד שאינו סטרילי, שחרור החולה למרות מדדים חריגים: חום ותלונות על כאב חריג.
תסמינים שעשויים להצביע על סיבוך רפואי בניתוח
כאבים חריגים בעוצמתם, שאינם זוכים להקלה בשימוש במשככי כאבים, עלולים להעיד על פגיעה עצבית, דימום פנימי או זיהום מקומי. כאב המלווה באדמומיות, הפרשה, נפיחות ניכרת, חום גוף גבוה או תחושת חולשה כללית מתמשכת, עשויים לאותת על סיבוך רפואי וצורך בפנייה מיידית למוקד חירום.
תחושות אלו ומצבים רפואיים חריגים אחרים דורשים בירור רפואי ומענה מקצועי שקודמים לסוגייה המשפטית, וחשוב לפעול באחריות, ללא קשר לסוגיית הרשלנות והסיבה לסיבוך האמור, אותן ניתן יהיה לברר בהמשך.
באילו מקרים עשויה להתרחש רשלנות רפואית בניתוח
בין הפעולות העשויות להוביל לאי הצלחתו של ניתוח, לגרום לסיבוך ולנזק ולהוות עילת תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח:
- היסטוריה רפואית- התעלמות מהיסטוריה רפואית וממידע מהותי, דוגמת אלרגיה של המטופל, היסטוריה של מחלות ונטילת טיפול תרופתי שעשוי להשפיע על הצלחת הניתוח ותהליך ההחלמה.
- עצם זר בגוף- במהלך הניתוח צפוי הצוות לעשות שימוש בכלים רבים לחיתוך, הרחבה, ניתוק בין איברים ופעולות נוספות. חלק מן הכלים הללו זעירים במיוחד, ולמרות נהלים וסביבת עבודה מותאמת ומוקפדת, נרשמו מקרים בהם כלי כזה או אחר הושאר בגופו של החולה, וגרם בהמשך לסבל וכאב, לנזקים ולצורך בהליך כירורגי מתקן.
- כריתת איבר בטעות- בניתוחים רבים מתבצעת כריתה והסרה של איבר חולה, למניעת התפשטות המחלה והנגע לרקמות הבריאות. חוסר תשומת לב של רופא עשויה להוביל לכריתה מיותרת של איבר, להסרת האיבר הלא נכון, ולנזק מיותר.
- זיהום לאחר הניתוח- חדרי ניתוח מתוכננים ומתוחזקים בתנאי סטריליות גבוהה במיוחד, המחייבת את המרכז הרפואי והצוות המטפל. אי הקפדה על תקנות והנחיות, שימוש בכלים ללא עיקור וחיטוי, כניסת לא מורשים לחדר הניתוח או פעולות רשלניות אחרות עשויות לגרום לזיהומים ולסכן את חיי המטופלים.
- כשלים בביצוע הרדמה- בין אם מדובר בהרדמה חלקית או בהרדמה מלאה, פעולת ההרדמה דורשת מומחיות של רופא מרדים המלווה את החולה לאורך כל ההליך, אחראי על קביעת המינון הנדרש והזרקת החומר, ומעקב אחר מדדים וסימנים של החולה לאורך הניתוח. מינון גבוה של חומר ההרדמה עשוי לגרום לפגיעה לבבית או מוחית, מינון נמוך עשוי להוביל להתעוררות מוקדמת של המטופל ולחוויית כאב וטראומה, והתעלמות מסימני מצוקה ומדדים במהלך הניתוח עשויה לסכן את חיי החולה.
- ביצוע הניתוח על ידי גורם שאינו בעל הסמכה מתאימה, ניסיון ומיומנות נדרשת, שהוביל לסיבוך ולהתמודדות שאינה מקצועית.
- מעקב לאחר הניתוח- אי מסירת כל המידע הנדרש למטופל טרם שחרורו, אי מסירת הנחיות רלוונטיות: נטילת אנטיביוטיקה למניעת דלקות וזיהומים, מנוחה והימנעות מפעילות, תזונה, התנהלות במקרה של כאבים, דימום או תופעות חריגות.
חשיבות התיעוד הרפואי
במקרה של חשד לרשלנות רפואית, התיעוד הרפואי הוא המפתח לניתוח ולהבנת הנעשה ולהוכחת הרשלנות, ככל והתקיימה. כל דו"ח ניתוח, תוצאות בדיקות, תרופות שניתנו ותיעוד תלונות המטופל עשויים לשמש ראיה מרכזית להוכחת התביעה. החוק בישראל מחייב מוסדות רפואיים לשמור תיעוד רפואי נגיש, והיעדרו עשוי לפעול לחובתם בבית המשפט.
